זה לא קורה ברעש – אין אזעקה. אין מסך שחור. אין הודעה דרמטית.
ברוב העסקים, התקלה הכי יקרה מתחילה בשקט מוחלט.
קובץ שלא נפתח.
מערכת שעובדת קצת לאט.
משהו שמישהו אומר עליו “נסתכל על זה אחר כך”.
ובדיוק שם – מתחילה הבעיה.
בעסק קטן במרכז הארץ, שבעה עובדים, שום דבר לא נראה חריג.
שרת מקומי שעובד שנים. תוכנה עסקית. גיבוי אוטומטי בענן.
ביום ראשון בבוקר עובד אחד לא הצליח לפתוח קובץ.
ביום שני כבר לא עלתה המערכת כולה.
לא הייתה פריצה.
לא וירוס.
לא טעות של עובד.
הגיבוי היה קיים.
הוא אפילו שלח מיילים ירוקים של “הצלחה”.
רק דבר אחד לא קרה מעולם:
אף אחד לא ניסה לשחזר ממנו באמת.
רוב בעלי העסקים לא מזלזלים באיומים.
הם פשוט לא רואים אותם.
אין התראה כשגיבוי מפסיק להיות שמיש.
אין נורה אדומה כששרת מתקרב לקריסה.
אין סימן אזהרה כשכל הידע העסקי תלוי במערכת אחת – או באדם אחד.
ומערכות מחשוב, בניגוד למה שנהוג לחשוב,
לא קורסות ברעש.
הן קורסות בשקט, ואז בבת אחת.
באופן מפתיע, עסקים קטנים ובינוניים שנראים מתוקתקים נופלים לא פחות – ולעיתים יותר.
יש להם:
ספק IT קבוע
גיבוי בענן
אנטי־וירוס
שרת שעובד שנים בלי בעיות
אבל אין להם:
בדיקות שחזור תקופתיות
מיפוי ברור של מה מגובה ומה לא
גורם אחד שאחראי להגיד: “כן, זה באמת מוגן”
הכול עובד – עד שיום אחד מתברר שלא.
כשהמערכת נופלת, העלות היא לא רק טכנית.
יש:
עובדים שמושבתים
לקוחות שממתינים
החלטות שמתקבלות בלי נתונים
אמון שנשחק, לפעמים בלי דרך חזרה
וברוב המקרים, רק אז עולה השאלה:
“איך זה קרה?”
כשבעצם השאלה הנכונה היא:
“איך לא בדקנו את זה קודם?”
היא לא עוד תוכנה.
לא עוד שירות.
ובטח לא עוד הבטחה.
אחריות אמיתית מתחילה ביכולת לקבל תמונת מצב אמיתית:
בדיקה כזו לא אמורה למכור.
היא אמורה להאיר.
כי בעל עסק שלא יודע איפה הוא חשוף – כבר נמצא בסיכון.
לא אם תהיה תקלה.
אלא מתי.
והשאלה החשובה באמת:
האם תדע עליה מראש — או רק ביום שבו היא כבר עולה לך ביוקר?
אפשר לבצע בדיקה קצרה ולא מחייבת,
שמטרתה אחת: להראות תמונת מצב אמיתית.
בלי הצעות. בלי מכירה. בלי דרמה.
רק לדעת.
